Pitch black majesty
השמש החלה גוועת תחת קטיפת הערפל המדמם ברקיע-
נופלת חלל לטובת ערפילי חלום מנומנמים שהופיעו חליפות, מוצמדים באטבים לבריסטול הכחול-עמוק של הלילה.
מצמוצים של הכרה מתוך האין לתוך האינסוף.
היא האזינה.
בשעה שההמון עשה דרכו ברחובות השחוקים, פורק את נפשו השגורה בכוסות של חוסר מעצור, או פשוט צוער, היא האזינה.
בין הד לצעד, מעל לניצוץ החיים של גחלילית בודדה בדרכה האחרונה, היא האזינה.
שולי אדרתה רווית נזקי הזמן רוטטים ברוח החרישית.
זה רק רגע חולף.
רפרטואר משבי המכוניות נוגן כרקוויאם חסר המלודיה של שלוות הנפש, ועדיין- היא חייכה.

כולם חוששים מהחושך, מבועתים מהלא נודע,
אך לדממת האפילה יש פנים מסותתים באזורים בהם אין איש מתהלך, כשהעיוורון הוא התגלמות האמת ולשברון הנפש אין מחיר.
היא הביטה מתוך החלל שבין החיוכים הפלסטיים של כולנו, לבד, מודעות רוטטת כבולה בהווייתה-
מלכת הלילה
היא האזינה...

The sun started dying under the velvet mist- bleeding the heavens
-slowly dropping in favor of the drowsy dream-fogs, occasionally appearing, pined to the dark blue Bristol that is the sky.
Blinks of awareness from the nothing into the infinte.
She was listening.
While the crowd made his way through the exhausted streets, unloading his routine soul into cups of no constriction, or simply walking along- she was listening.
Between echo and step, above the shine of life of a lonely firefly passing its last road, she was listening.
The margins of her robe-soaked with the damages of time- vibrated through the silent wind.
This is a passing moment.
The breeze of the road's repertoire played as the non melody tune of serenity- and still- she smiled.

Everybody's afraid od the dark, petrified of the unknown,
But the hiss of the darkness has a face curved in the zones of which no man walks, where's blindness is the embodiment of truth, and the shatter of a soul has no price.
She watched from the cold space between our plastic smiles, alone, a vibrating awareness bound in her being- the queen of the night

She was listening……